הילדים שלך רבים, מכים ומעליבים בלי סוף?

אל תחנכי אותם.

 

יש משהו אחר שכדאי לעשות >

 

האש בוערת בסלון.

מצד אחד ילד עם מבט זועם ונקמני בעיניים,

מצד שני ילד מבוהל, פגוע ובוכה בכי סוער.

ואנחנו?

סמי הכבאי, אבל ברגעי השיא שלו:

בו זמנית מכבות שריפה, מחניקות אחת שעומדת להתפרץ,

מייבשות שטפונות, ומפזרות אבקת קסם.

או במילים אחרות, מיד כשמתקבלת הקריאה בתחנה, אנחנו >

—

1. נושמות עמוק.

נזכרות שזה נורמלי וטבעי. שזה גם סוג של קשר.

מבינות שזו מעבדה למערכות יחסים,

וניסויים שנכשלים או מבחנות מתפוצצות

הם עניינים שבכל יום במעבדות כאלה.

—

2. משילות מעצמנו כל מה שיכול להפריע לכיבוי השריפה:

זורקות הצידה את השיפוטיות,

מעיפות לכל הרוחות את החרדה הזוחלת נוסח

"מה יהיה עם הילד הזה",

3. מחלקות את עצמנו לשניים:

חלק אחד הולך לווסת את הילד הסוער

חלק שני הולך להגן על הילד הפגוע

—

וכשאנחנו מתחלקות לשניים,

אנחנו שוב נושמות רגע עמוק,

ומזכירות לעצמנו שזה נורמלי,

כדי שלא נפגע בילד שפגע רגע קודם באח שלו,

כדי שלא נהפוך אותו לילד רע,

כדי שלא ניכנס למקום של מי צודק ומי לא צודק (אין לזה תשובה, בדוק)

כדי שלא נרחיק בינם עוד יותר

כדי שלא נלבה את האש גבוה יותר

—

4. אם יש אלימות פיזית, עוצרות אותה עם הידיים או נדחפות באמצע.

אפשר להגיד במשפט קצר, חד וברור:

אנחנו לא מרביצים. אנחנו לא חוטפים. אנחנו לא פוגעים אחד בשני

5. ומחזירות עמוק פנימה את הטפת החינוך הסוערת

שכמעט נפלטה החוצה.

זה לא הזמן. כשהילד סוער, הוא במצב כמו הישרדותי – הוא לא מסוגל להפנים שום מסר.

התוצאה היחידה של "חינוך רב מלל" ברגע זה

תהיה ריחוק, תריס שיורד על הלב, וילד שמרגיש רע מאד.

—

6. אנחנו מחזיקות את הקשר הבוער בידיים בשבילם

בגלל שהרגע הם הטיחו אותו לרצפה בכעס.

ואת זה אפשר לעשות, בלי לחסוך במילים:

אח שלך מאד אוהב אותך.

הוא כל כך אוהב אותך ובכלל לא רוצה לצער אותך.

הלב שלו היה עכשיו מאד עמוס, הוא כל כך מצטער שזה מה שקרה.

—

7. כשהאש קצת דועכת,

אנחנו פורשות את צינור המים,

ונותנות מילים למה שקרה רגע קודם:

שניכם רציתם מאד את אותו המשחק.

ממש ממש רציתם לשחק בו, בדיוק באותו הזמן.

יש לכם רעיון מה אפשר לעשות?

ומכוונות את זרם המים בהתאם,

מתווכות את הפתרון המתאים.

—

8. ואז, כשהאש שוככת, אנחנו מביטות בעשן המיתמר,

וחושבות מה היה פה. מה היה הגפרור שהצית את האש.

האם זה אירוע חד פעמי, או שריפה שבוערת על אש קטנה כבר הרבה זמן?

האם זה איתות של מצוקה כלשהי,

האם הילד שלי עמוס מידי ולא מוצא פורקן לתסכול?

האם משהו בקשר שלנו השתנה לאחרונה?

—

9. מכינות תרופת-אמא.

ממלאות חורים שנפערו בקשר,

פותחות את הלב עוד קצת, ומזמינות אותו עוד פנימה, עמוק עמוק.

מזמינות לפרוק תסכולים בצורה מבוקרת שמתאימה לנו,

ויוצרות כל הזמן קשרים חדשים בחוטים ישנים:

הוא אוהב אותך, אתה אוהב אותו, אתם תהיו החברים הכי טובים בעולם.