1.

משחק הוא ים.

ים הוא יקום ענק שמכיל אינספור צורות חיים.

יש בו בעלי חיים, יש בו צמחים, הרים תת ימיים

עמקים, הרי געש, מערות ואינספור תיבות אוצר טבועות.

כשחיים על היבשה, אפשר בקלות לשכוח שיש ים,

והגלים המתנפצים אל החוף הם רק רמז לחיים הגועשים מתחת.

ים הוא עולם אחר,

הוא לא חלק ממשי מהעולם שלנו, אבל הוא חלק בלתי נפרד.

 

2.

משחק הוא מציאות של יקום מקביל.

הוא לא חלק מהעולם הפנימי של הילד,

הוא לא חלק מהעולם האמיתי שבחוץ,

הוא בדיוק על קו התפר בין שניהם.

משחק הוא חקירה של החוץ,

בניסיון להגיע לבירור פנימי.

 

אם מזון, מים, חמצן ושינה הם חומרי הגלם

שהמח צורך לגדילה פיזית, תפקוד גופני והחלמה ממחלות

משחק (לצד היקשרות) הוא חומר הגלם

שהמח צורך לגדילה רגשית, החלמה רגשית, עיבוד של חוויות,

ופיתוח מיומנויות קריטיות.

 

3.

וויניקוט, גדול הפסיכואנליטיקאים של המאה הקודמת

כותב בספרו משחק ומציאות (הוא התייחס למשחק ברצינות רבה, לא כמונו!)

"המשחק עצמו הוא תרפיה.

הבאת ילדים לידי כך שיהיו מסוגלים לשחק, היא עצמה פסיכותרפיה".

כמה פסקאות לפני כן הוא כתב בפשטות:

"חשוב לאנליטיקאי שיזכור בכל עת לא רק מה אנו חבים לפרויד,

אלא גם מה אנו חייבים לאותו דבר טבעי ואוניברסלי הקרוי משחק".

 

4.

משחק הוא מרחב טיפולי. מרחב לעיבוד רגשות.

מרחב שיוצאים ממנו אחרת מאיך שנכנסים אליו.

כשיש גישה למשחק, יש גישה לרגשות.

איך זה קורה?

בדיוק כמו בים.

חוויות שעברנו, רגשות קשים שחווינו, מילים שפצעו אותנו,

חרדות שתוססות בנו, פרידות שקרעו אותנו,

תקועות כמו גושים ענקיים בקרקעית הים, מכוסים באצות חלקלקות,

מכותרים בדגים טורפים הפוערים שיניים חדות.

ואז מגיע המשחק,

ועם כח הקסם שלו מרחיק את האיום,

מקלף את שכבות ההגנה,

נוגע בגושים, משחרר אותם ממה שתוקע אותם,

שוטף אותם במי הים הצלולים

ואז לאט לאט, עולה איתם למעלה, ויוצא לאור השמש.

 

5.

משחק הוא יכולת ותרופה טבעית של המח.

ואת, אמא, המענה והרופאה הטבעית לצורך הרגשי של הילד שלך.

הוא לא צריך פסיכולוגית בעלת שני תארים

כדי לעבד את הרגשות שלו. כדי להחלים מחוויות שעבר.

הוא זקוק למרחב רגשי, אינטואטיבי, היקשרותי

שבו הוא יכול לצלול לתוך משחק.

(ולפני שתאשימו אותי בהטעיית הציבור:

אני ממש לא טוענת שטיפול רגשי בילדים צעירים הוא חסר טעם. להיפך.

מרחב של טיפול רגשי מקצועי מחקה באופן מלאכותי את הקשר הבטוח בין אם לילד,

ומאפשר מרחב משחקי אידיאלי שבתוכו מתרחשת העבודה,

שגם אז, מלווה בהדרכת הורים צמודה.

במקרים שבהם התנאים בבית לא מספיקים מסיבות שונות, נדרש טיפול מקצועי)

 

6.

גם אנחנו, כמבוגרים כבויים ושחוקים,

זקוקים מאד למשחק בחיים שלנו

כדי להתמודד עם כל מה שאנחנו הולכים בתוכו.

זוכרת את המשפט של אתמול,

"אנחנו לא מפסיקים לשחק כי הזדקנו,

אלא אנחנו מזדקנים כשאנחנו מפסיקים לשחק" (ג'ורג' ברנרד)?

היכולת המשחקית שלנו טבעה בין גלי החיים,

ואיתה ההבנה כמה חשוב המשחק לילדים שלנו ולנו.

 

7.

עכשיו נחזור לילד המשועמם שלא מסוגל לשאת את השעמום שלו,

הילד שלא מצליח לשמוע את הקריאה הפנימית

ממעמקי הים שבתוכו שמושכת אותו למשחק,

הילד שלא מצליח לצלול פנימה.

הוא לא צריך שנוריד לו טאקי מהמדף או שנזמין בני דודים,

הוא צריך שנעזור לו להכנס למצב משחק, לגלות את המשחקיות שלו.

הרגשות שלו תקועים מאחורי קרחון,

ואנחנו צריכים לחצוב בו מנהרה.

 

8.

איך נראה מרחב משחקי,

אילו סוגי משחקים מתאימים

ועל איזה מטרות רגשיות הם עונים?

בפוסטים הבאים בסדרה.

(ואם אין לך סבלנות, במדריך 'חופש לגדול בו' מחכות לא מעט תשובות, חזרי אליו)