למה הם רבים כל הזמן?

הם עושים דוקטורט במערכות יחסים

 

יחסי אחים הם כמו מיקרו קוסמוס של מערכות יחסים בעולם.

הם כמו מחנה אימונים, כמו מעבדה,

לחקר מערכות יחסים בין הילד לבין דמויות אחרות בחייו.

 

דרך הגדילה לצד אח גדול או קטן,

ילדים לומדים איך מתנהגים עם אחרים,

איך מתנהלים בתוך קשר עם אדם שלפעמים שונה ממנו מאד.

—

איך מתמודדים בתוך קשר עם אדם שכרגע מתמודד עם עומס

ולא פנוי להחזיק את הקשר באופן הדדי.

איך אפשר לחלוק את המרחב האינטימי שלך עם עוד אדם,

ועדיין לשמור על נפרדות.

איך אפשר לטעות – ואיך אפשר לתקן,

איך מילים ומעשים יכולים לפגוע – ואיך אפשר לפייס.

איך להרגיש רגשות קשים כלפי משהו – אבל תמיד לחזור לאהוב אותו בסוף היום.

—

כשילדים רבים ביניהם ומכים זה את זה

כפתור פנימי נדלק, משהו בתוכנו מופעל

באותו הרגע אנחנו מרגישים חמלה גדולה כלפי הילד הקורבן

וזעם, חרדה ותסכול על הילד הפוגע.

מחשבות כמו: איך אתה מסוגל להרביץ לו ככה,

למה חטפת לה את המשחק, מה לא בסדר איתך?

מתחילות לבעור לנו בראש

ולתוך האש נזרקות גם החרדות ההוריות שלנו,

אכזבה על מה שלא קרה כאן,

כעס על ההתנהגות הפוגענית שלו

וההבנה הכואבת שאנחנו מגנים על ילד אחד שלנו מפני הילד השני,

וכל הרהור בזק שכזה מלבה את האש עוד ועוד.

—

האש הזו, שאף אחד לא רואה, אבל שורפת אותנו מבפנים

לא מאפשרת ללהבות שלהם לדעוך.

כדי להצליח לכבות את השריפה ולטפל בשני הצדדים,

צריך קודם כל לנשוף רגע פנימה, לצנן את הבהלה שלנו,

ורק אז, לזרות את אבקת הקסם על הזירה.

—

או במילים אחרות:

ילדים רבים. ילדים מרביצים. ילדים אפילו יכולים להיות ממש אכזריים כלפי האח שלהם,

אבל זה לא אומר שהם לא בסדר.

הם לא פגומים.

אין להם מידות רעות.

והם לא יריבו מעכשיו לנצח, הקשר שלהם חזק יותר מכל זה.

מה עוד הם לא ומה הם כן?

>>> 

—

הם עדיין לא בשלים מספיק בשביל להחזיק ברגע האמת 2 רגשות סותרים.

הם לא מצליחים לחשוב בו זמנית: "אח שלי לקח לי את המכונית, אני חייב לחטוף אותה בחזרה, חזק ומהר"

וגם: "אני כל כך אוהב את אח שלי. לא כדאי שאכאיב לו".

הם לא מצליחים לחשוב בו זמנית: "אח שלי כזה ילד מרגיז. הוא פשוט תינוק שלא מבין כלום"

וגם: "אח שלי ממש נעלב כשאני קורא לו תינוק. אז נוותר על זה הפעם".

מכיון שאין מקום ליותר מרגש אחד, רק רגש אחד מנצח במירוץ אל מתג ההפעלה

החזק ביותר מנצח, והוא מפעיל, איך לא, תגובה אגרסיבית.

—

הם לא מווסתים מספיק.

התסכולים שהם צוברים כל הזמן, חייבים לצאת החוצה.

אם הם רגישים מאד, התסכולים נערמים במהירות אקספוננציאלית,

כמו הדבקה של קורונה.

ואם התסכולים לא מוצאים דרך של פורקן מבוקר,

הם משפריצים בסוף החוצה, ברגע אחד, על הדמות הקרובה ביותר.

—

הם לוחמי צדק.

איך אומרים, יש בלב של אבא ואמא מקום לכולם?

אבל לפעמים הלב של ההורים עמוס,

ולפעמים לילד אחד יש מקום קצת יותר מרווח ולשני פחות,

ולפעמים הלב של ההורים עדיין עסוק במציאת מקום לאח החדש שהצטרף,

ולפעמים יש מקום לכולם, שווה בשווה, אבל יש ילד אחד שצריך עוד,

צריך חדר פרטי בלב של אמא ואולי אפילו מרפסת.

ואז, הוא יהיה עסוק בלסדר לעצמו את המקום כל הזמן,

ואם מישהו או משהו קצת-קצת מאיים על הקשר עם אמא,

הוא יהיה דרוך. הוא יגיב בלוחמנות.

הוא יהפוך את רצפת הסלון גדושת המשחקים,

לשדה הקרב האישי שלו.

—

אז, מה תכל'ס?

בפוסט הבא נחקור יחד

איך מכבים את השריפות:

איך מגיבים בזמן אמת,

איך עוצרים מכות,

מה כדאי להגיד ומה מיותר,

וגם, איך שומרים על אש נמוכה,

מונעים ממנה להתלקח שוב ושוב.