חבל על הדמעות!

ועל מה שלא סיפרו לך עליהן…

 

תינוק מגיח לעולם

ובחדר משתררת שתיקה מתוחה שאורכת נצח

ואז, בכי דק חותך את השקט

ואיתו התנשמות של הקלה.

בכי הוא סימן של חיים,

של חמצן שנכנס לריאות.

 

כנראה שרק הבכי הראשון הזה

מעורר בנו תחושה של אושר,

כי משם ואילך, קול של בכי

זורק אותנו לתגובה מיידית של מצוקה וסטרס.

כאמהות, זה פשוט מתוכנת בנו.

 

כשזה תינוק קטן וחסר ישע,

רק אנחנו יכולים להציל אותו ממצב המצוקה שנקלע לתוכו;

אבל כשילד גדול יותר בוכה

כשהוא לא באמת זקוק לחילוץ, כשהוא לא חווה סבל נורא,

משהו בתוכנו קופץ לדום – לתגובת סטרס – ואז לתחושה עזה של התנגדות.

כי אזעקת שווא, זה דבר מתסכל כל כך!

כאמהות, זה פשוט מתוכנת בנו,

לא לבזבז כל כך הרבה אנרגיה סתם.

אבל האמת היא,

שלבכי יש משמעות הרבה יותר עמוקה מצופר אזעקה.

למעשה, רוב הבכי שאנחנו חוות סביבנו שייך בכלל לקטגוריה אחרת.

ניקוי רעלים.

 

ברגע זה ממש, הגוף שלך מוביל, כמו בכל רגע נתון,

תהליך של טיהור, של דיוק, של ניקוי רעלים, של ריפוי.

מערכת מתוחכמת שמצליחה לסלק מהגוף את כל מה שמכביד עליו,

את כל שמזהם אותו מבפנים.

יש לנו מערכת יחסים מורכבת עם הפעולות האלה שהגוף עושה;

וכמה לא מפתיע שגם בכי מעורר בנו תגובה כזו 🙂

 

בכי הוא הפרשה של מערכת העיכול הרגשית.

בכי שוטף החוצה את הורמוני הסטרס,

את עודפי החומרים שניסו לווסת את מצב הרוח שלנו,

ואפילו את האנדורפינים שניסו לשכך קצת את הכאב.

 

כשבכי מתפרץ מבפנים,

זה בדיוק כמו להתפנות, כמו להקיא, אבל להקיא כאב.

לפלוט סטרס.

לנקות רעלים רגשיים.

להשתחרר מגבישים של מצוקה.

 

כשאנחנו אומרים לילד (או לעצמנו)

די, אל תבכה, זה לא נורא

אם תפסיק לבכות אני אביא לך משהו טעים

ילדים בוגרים לא בוכים

אין לך על מה לבכות

זה קצת כמו לצוות על ילד: אל תקיא!

קצת כמו להגיד למעיים,

כל הפסולת שאגרת? תפזרי אותה חזרה בגוף,

השירות שלך יותר מידי בשבילי.

 

כל בכי, הוא אוסף של דמעות שמכילות

את כל מה שמערכת העיכול הרגשית של הילד

חייבת לפנות החוצה.

אין דמעה ששבה ריקם,

אבל האמת היא,

שגם אין דמעה שיוצאת ריקם.

 

ומה עם ילד שמתבכיין בלי הפסקה,

שבוכה המון,

או שלא בוכה בכלל?

בפוסט הבא בעז"ה.