זה לא שאת לא מצליחה להתמודד איתו;

זה רק החושך שמסתיר לך

הלילה ירד מוקדם מתמיד,

והאימה לפתה את ליבה:

היא איבדה אותה.

היא גיששה בחושך כדי למצוא אותה,

ניסתה להיזכר איך הייתה נראית לפני שזה קרה,

אבל מולה היו רק דמויות מפלצתיות

שלא נתנו לה רגע להרהר.

היא כל כך רצתה למצוא את הדרך חזרה >

אבל הרוח התחזקה,

הצעקות התגברו,

והמרחק רק גדל.

היא הסתובבה שוב ושוב כל הלילה.

אחרי זמן שהרגיש כמו נצח,

כשכבר כמעט הגיע הבוקר >

היא חזרה.

השמש.

גם אם זה מרגיש ככה עכשיו,

זה רק לילה ארוך.

הילד שלך תמיד שמש,

כדור אור ענק

שהטוב שלו עוד ישטוף את העולם.

עכשיו חושך, צעקות,

מפלצות שמגיחות פתאום משום מקום.

אל תבהלי מכדור האש שהוא הפך להיות,

תמשיכי להסתובב סביבו.

יש בפנים שמש,

אור גדול שנלחם ברוח פרצים

שחודרת פנימה דרך הסדקים.

תמלאי את הסדק.

תמשכי את האור החוצה, עוד קצת ועוד קצת.

לילה אחרי לילה.

יום אחרי יום.

תמשיכי להאמין שזה רק לילה.

והוא, שמש.