ולא, זו קלישאה שיווקית. אני מתרגשת לפגוש אימהות,

מתרגשת להיות עדה למערכות יחסים שנרקמות בין הורים לילדים,

מתמלאת עד גדות כששומעת מאימהות מופלאות שמאז שהתחלנו את התהליך,

הן הצליחו לקלף את שכבות השחיקה והתשישות מול הילד שלהן וגילו כמה עמוקה האהבה שלהן אליו.

אבל לא תמיד זה היה ככה.

את שנות האימהות הראשונות שלי העברתי לא פעם בתחושת מרמור והחמצה.

העולם מתקדם בלעדי, ואני תקועה בין ערימות טיטולים וכביסה,

תמיד יותר מידי עייפה, יותר מידי לא מסופקת, משועממת מהתפקיד הזה

שהיה רוב הזמן תובעני, טכני ומאתגר מידי.

ואז הגיעו התאומות, ואיתן שקעתי לחלוטין במערבולת האימהוּת.

העולם נעצר לחלוטין וכל מה שהייתי, היה להיות אמא.

ודווקא שם, מול תינוקת אחת שלא מפסיקה לצרוח ותינוקת אחרת שלא מספיק מתפתחת,

כשברקע האחים "הגדולים" מתכתשים בקרב אינסופי,

מצאתי מחדש את המשמעות של היותי אמא.

גילפתי בתוכי את ההובלה ההורית שאיבדתי בשלב מסוים בדרך.

הפכתי את התשוקה שלי לידע, את הפסיכולוגית שהשתוקקתי להיות

לחומרי הגלם בתפקיד המרגש ביותר בעולם: אמא

הגישה ההיקשרותית התפתחותית פתחה בפני צוהר לעולם של מערכות יחסים,

הבנה של מערכת העצבים, רגישות גבוהה והתמודדות עם סטרס כרוני.

זו דרך יפהפייה מלאה במתנות שצומחות בצד הדרך

הרבה אוויר חדש להתמלא בו, וגם אבקת קסמים שארזתי לך לקחת הביתה.

כאן תמיד,

לאה אוירבך

מדריכת הורים בגישה היקשרותית-התפתחותית (BA בפסיכולוגיה)

אישה רגישה מאד, רעיה ואם לארבעה רגישים מאד,

מתוכם זוג תאומות ייחודיות.

מתמחה בילדים רגישים מאד (וההורים הרגישים שלהם), משפחות ברוכות והורות לתאומים.