את בכלל לא צריכה לנוח

כדי להתאושש מיום קשה

 

זהו פוסט המשך. כאן תמצאי את הפוסט הקודם בסדרה.

 

#3

לפגוש את האמא של הילדים שלי: חרדת אינטימיות

כשהשמש מסנוורת מידי,

את תולה וילון בהיר על החלון,

מסך לבן שמעמעם את עוצמת האור

ומשאיר את החדר שטוף שמש.

גם כשהיומיום שלך מסנוור מידי,

ואת מרגישה שאת לא מצליחה להביט בו ישירות בלי למצמץ,

את מגנה על הלב שלך עם מסך לבן.

כזה ששומר על החיבור שלך עם עצמך

במין מצב ביניים, את שם ולא שם.

את קצת מחוברת, קצת מנותקת,

מרגישה, אבל לא עד הסוף.

 

ואז את מקבלת הזמנה לפגוש את עצמך

כדי למלא את המצבר

ובהלה גדולה נופלת עלייך.

בלי מסכים, בלי וילונות,

להביט ישירות באור הלבן המסנוור בלי משקפי שמש?

זה יותר מידי.

ואת לא היחידה שמפגש אינטימי עם עצמה

כזה שאין בו הסחות דעת, אנשים אחרים או מטלות לבצע,

מעורר בה תחושת אי נוחות.

חרדת אינטימיות.

זה מקום חשוף לכאב, פגיע ורגיש.

מקום שאנו כמהות להיות בו ובו זמנית,

בורחות מפניו.

 

שיקום אנרגיה אימהית קורא לך בעדינות, בחמלה וברכות

לפגוש את עצמך, להקדיש זמן לפגישה אישית שלך עם מי שאת ומי שהיית.

זה אולי יכאב קצת, לפתוח את הלב, ובפעמים הראשונות זה ידרוש הרבה אומץ.

אבל אז תגלי כמה טוב לך לחזור פנימה מידי פעם.

 

#4

אין לי עם מי: כשאין דמות לויסות הדדי

מערכת הויסות שלנו מתוכננת בצורה חברתית.

אנחנו שואבים אנרגיה אחד מהשני

וגם משקמים אנרגיה אחד דרך השני.

הדרך הטובה ביותר לשקם אנרגיה

היא לא לשבת לבד בחושך.

בדיוק כמו שהילדים זקוקים לך כדי להתווסת,

גם את זקוקה לדמות הזו שדרכה תוכלי להתווסת ולהיטען,

דמות ההיקשרות הכי משמעותית שלך:

בן זוג, אמא, או דמות אחרת בחייך שהלבבות שלכם מחוברים עמוק.

את נמצאת שם בשביל כולם:

בשביל הבעל, בשביל הילדים, בשביל ההורים,

בשביל השכנה הבודדה, בשביל החברה שלא מרגישה טוב

אבל כשאת זקוקה בעצמך למישהו שיחזיק את הלב שלך,

מישהו שאפשר להניח עליו את הראש ולנגב דמעות,

מישהו שאפשר לזרוק עליו את כל האיכסה בלי לפחד שירתע אחורנית,

לא תמיד יש למי לפנות.

 

שיקום אנרגיה אימהית מביא אותך לחקור את מערכות היחסים האחרות בחייך.

כי כדי להחזיק מערכת יחסים כל כך משמעותית עם הילדים,

אנחנו זקוקות למערכות יחסים תומכות באמת.

לא רק בעזרה במטלות הבית או בנוכחות פיזית,

אלא יותר מהכל, נוכחות רגשית ואפשרות להתווסת זה לצד זה.

וזה, לא מובן מאליו.

 

 

#5

אבל אין לי זמן: השריר גדל דווקא כשאת נחה

זוכרת שדיברנו על פרדוקס הכושר,

שדורש ממך הרבה כח כדי להיות חזקה יותר?

הנה עוד פרדוקס כושר חמוד:

כשאת מאמנת שריר, את בעצם קורעת אותו קצת, בכל מתיחה.

הוא גדל, מתחזק ומתנפח

דווקא כשאת נחה.

במילים אחרות, המנוחה בין האימונים,

חשובה לא פחות מהאימונים עצמם.

מנוחה נתפסת בעיננו כמותרות,

כמשהו שנרוויח אם.

אבל האמת היא?

שכשאת מקדישה מקום למנוחה,

את לא מתאוששת ממה שהיה,

את בוראת שריר אימהי חדש.

 

שיקום אנרגיה אימהית אומר בקול את מה שהבנת בשקט:

כדי לשמור על אנרגיה גבוהה, צריך לשמור על מיכל מלא.

 

ואיך ממלאים את המיכל הזה?

בפעולות קטנות קטנות.

 

כאלה שלא דורשות ממך מאמץ –

אבל מפגישות אותך עם האומץ שלך.

 

ספרי לי (אפשר גם רק לעצמך)

איזה סוג אומץ נדרש ממך בימים אלו

כדי להסכים למלא את המיכל?

 

ואיזו פעולה קטנה

מסוגלת לשקם חלק מהאנרגיה האימהית שלך?

 

האומץ לעצור יותר,

האומץ לוותר על דברים אחרים כדי לתת לך.

האומץ לסדר את סדר העדיפויות קצת אחרת,

גם אם הוא מנוגד להגיון הקר של הלו"ז.

פעולות קטנות שמטעינות אותך,

גם כשהן לא יציאה בומבסטית או נופש בלי הילדים.

 

כתבי לי אם תרצי קצת דוגמאות,

או שאת כבר יודעת בדיוק מה להכניס שם :

 

 

פעולות שממלאות אותך בכל מיני היבטים:

פיזיים, רגשיים, חברתיים, אינטלקטואלים

(דוגמאות את כבר יודעת. נו, כל מה שאת תמיד אומרת שתעשי אם יהיה לך זמן וכו').

קחי שתי דקות לכתוב לך 10 רעיונות כאלה